שליטה על מערכת העצבים בעזרת נשימה יוגית

בכל פעם שאני שומעת את ההנחיה –
“הרגעו…נשמו עמוק…קחו שאיפה עמוקה….”
בא לי לצעוק “הפוך , גוטה הפוך” !!!
ואז אני מרגיעה את עצמי בנשיפה. ארוכה.
דגש – נשיפה. לא שאיפה (:

רוב האנשים מתייחסים למערכת הנשימה שלהם כמערכת אוורור בלבד,
פעולה טכנית לא רצונית. למעשה הם לא ממש שמים אליה לב,
אלא אם כן נסתם להם האף או שהגיע מורה ליוגה שמבלבלת אותם בהנחיות לתשומת לב לנשימה.
בפוסט הזה אנסה לשפוך קצת אור על הקשר בין שליטה בנשימה לשליטה במערכת העצבים,
איך זה משפיע על העצב הכי מעניין בגוף – עצב הואגוס,
ולמה בכלל כדאי לנו לשלוט על כל הדברים האלו …

נתחיל בהסבר קצר על מערכת העצבים :

מערכת העצבים בגופנו נחלקת למערכת העצבים ההיקפית –העצבים שיורדים מהמוח, דרך חוט השדרה אל הגפיים.
הם אלו שמעבירים פקודות מהמוח לגפיים –המתורגמות לתנועה.
ובכיוון הנגדי עצבים אלו מזרימים מידע תחושתי מהגפיים למוח – כאב, עונג, וכל קשת התחושות שבין קצוות אלו. ניתן לומר שמערכת עצבים זו קשורה לפעולות שעליהן יש לנו שליטה.
מערכת העצבים האוטונומית לעומת זאת – היא מערכת שאחראית על פעולת המערכות הפנימיות בגוף ולכאורה עליהן אין לנו שליטה : נשימה, שמיעה, וגם עיכול, דופק והובלת הדם, כל אלו נמצאים בשליטת מערכת העצבים האוטונומית.

הסיפור מסתבך…

מערכת העצבים האוטונומית נחלקת  לשתי מערכות נוספות
המערכת הפאראסימפטתית – היא זו שאחראית לפעולת כל האיברים והמערכות בזמן רגיעה
המערכת הסימפאתטית – נכנסת לפעולה בזמן לחץ.
אפשר להמחיש זאת בסיפור קטן על זברה  שעומדת באחו, לועסת את מזונה בנחת ומעכלת אותו.
הדופק שלה איטי, מערכת העיכול פועלת במלוא העוצמה, נשימתה רגועה – מערכת העצבים הפאראסימפתטית היא זו שפועלת כרגע RES  & DIGEST במיטבו.
הופעה של אריה – משנה את התמונה והמערכת הסימפתטית לוקחת פיקוד
הדופק מאיץ, הראייה מצטמצמת ומתמקדת במסלול הבריחה, המוח מזרים אדרנלין, העיכול נעצר, השרירים מתכווצים והזברה פורצת במנוסת FIGHT OR FLIGHT.
איכות פעולת מערכת העצבים של הזברה, מצבה הגופני, כשרונו של האריה כצייד ואף מעט מזל, יקבעו אם תסיים כארוחת ערב או שתשוב לענייניה באחו.
המרדף הסתיים והזברה שוב רועה  להנאתה בלי להציק לעצמה במחשבות על מה היה קורה אילו…
אצל הזברה המעבר בין שתי מערכות ההפעלה הוא מאוד מהיר וטבעי .

ההבדל בינינו לבין אותה הזברה הוא :

א. אין לנו פסים
ב. האריה שלנו נראה אחרת לגמרי – דד ליין שמתקרב, בוס תובעני, התחייבויות שלקחנו על עצמנו..ועוד…
ג. בניגוד לזברה אנו מצוידים במיינד פעיל שעסוק מאוד במה היה קורה אילו…
כלומר – המיינד שלנו משמר את פעולת מערכת העצבים הסימפתטית גם כשבאותו רגע אין בכך צורך קיומי בהול וברור.
ד. החיים שלנו לא ממש מאפשרים לנו להירגע כך שרוב הזמן המערכת שעובדת היא המערכת הסימפתטית וכשזה קורה :
השרירים מכווצים, מופיעות בעיות עיכול, הנשימה רדודה ומהירה , לחץ דם לא מאוזן, עצבנות, קשיי שינה וזוהי רשימה מאוד חלקית…
שכן זוהי פעולתה הטבעית של מערכת העצבים הסימפתטית כל מה שמפריע לפעולת FIGHT OR FLIGHT  פשוט נכנס לסדר עדיפות נמוך והתוצאה הבלתי נמנעת , כשזה קורה לאורך זמן היא שהבריאות יוצאת מאיזון.

מערכת העצבים האוטונומית והנשימה

בפסקה הקודמת ציינתי שמערכת העצבים האוטונומית הינה לא רצונית – לכאורה.
היוגים גילו כיצד ניתן לנהל את פעולתה ע”י שליטה בנשימה.
היפר ונטילציה למשל – מפעילה את מערכת העצבים הסימפתטית –
שאיפות מהירות מקושרות למערכת העצבים הסימפתטית, ומאפיינת התקפי חרדה.
נשיפות ארוכות מכניסות לפעולה את מערכת העצבים הפאראסימפתטית – מערכת הרוגע .

ומה הקשר של כל זה לעצב הואגוס?

עצב הואגוס הינו העצב המורכב ביותר במערכת העצבים , ומקושר ישירות למערכת הפאראסימפתטית – REST & DIGEST  . משמעות השם VAGUS בלטינית הינו “העצב הנודד”
שכן מסלולו עובר מהמוח והוא מעצבב את האוזן התיכונה – מערכת שיווי המשקל, לשון, מיתרי קול, ריאות, לב, קיבה, כבד, לבלב, טחול, כיס מרה, כליות , מעי דק ומעי גס.
למעשה – כל המערכות הפנימיות שלנו שאחראיות על תפקוד תקין ובריאות.
אותן המערכות שעובדות במצב אופטימלי בזמן פעילות של המערכת הפאראסימפתטית,
שזה בעצם מצב רגיעה – זוכרים ?
כלומר – על מנת לשמור על פעילות מאוזנת של כל המערכות הכל כך חשובות הללו אנו חייבים יותר פעילות של מערכת העצבים הפאראסימפתטית שעצב הואגוס הינו העצב המרכזי בה.

אז איך עושים את זה?

בתרגול יוגה לומדים לשלוט בפעולת הנשימה, באורך של הנשימה, בהפסקות שבין נשיפה לשאיפה  ומדגישים במיוחד את חשיבות הנשיפה – ביחס של 1X2 לטובת הנשיפה.
נשיפות ארוכות ועצירות נשימה המופיעות באופן ספונטני בין שאיפה לנשיפה מכניסות את מערכת העצבים הפאראסימפתטית לפעולה ואת הגוף למצב DIGEST & REST הנחשק.
כפיפות לפנים כדוגמת כלב מביט מטה מגרות את עצב הואגוס, למעשה כל הכפיפות לפנים יעילות לעניין זה .
תרגילי טיהור – KRIYA – כדוגמת קפאלאבטי ובסטריקה עובדים ישירות על הואגוס
תרגילי נשימה – פראנאימה – מגרים את הואגוס
מנטרה – מפעילה את הואגוס ע”י הרטט הנוצר בתיבת התהודה

לסיכום:

תחושת הרגיעה המופיעה בעת תרגול יוגה הנה תוצאה של גירוי עצב הואגוס בעזרת שילוב של תנוחות יוגיות, נשימה יוגית, מנטרה ותרגילי טיהור. כל אלו מאפשרים את כניסתה של המערכת הפאראסימפתטית לפעולה ושהיה במצב זה לפרקי זמן ארוכים.
בזמן פעולה זו משתחררים חומרים נחשקים במוח שהשפעתם מעלה את תחושת שביעות הרצון ונוגדת דיכאון וחרדה.
כאשר מערכת זו פועלת – כל מערכות הגוף נכנסות למצב איזון ופעולה אופטימלית.
וזהו למעשה, על רגל אחת,  ההסבר המדעי לתופעה הייחודית של בריאות, רגיעה, ושביעות רצון המאפיינת את חייהם של מתרגלי יוגה .
פוסטים נוספים שעשויים לעניין אותך :
כיצד משפיעה היוגה על המוח שלנו , ומה הקשר בין תרגול יוגה להפחתת מצבי דיכאון וחרדה ?

כל הזכויות שמורות  ©  מירי כהן גולדרייך