לי יש הפרעת קשב? לי ?!

אף פעם לא היתה לי בעיית קשב, לפחות לא אחת שאובחנה,
אבל פתאום אני מוצאת את עצמי חווה הפרעה כזאת
ואולי זאת לא אני אלא התקופה הזאת שבה הכל קורה מהר ובכל כך הרבה ערוצים בו זמנית…
אני יושבת מול המסך כדי לכתוב משהו וחלונית קטנה קופצת ומעדכנת אותי  שבפייסבוק  מישהי העלתה פוסט – מי זאת ??
חלונית נוספת צצה ומעדכנת על אי- מיילים שנכנסים,
אני מתחילה לענות אך את תשומת לבי גונב מישהו שמגיב למשהו שכתבתי בווטצאפ ,
ומישהי  שעונה לו בקבוצה,
ובאותו רגע שיחה נכנסת בנייד…
אני מנסה לבצע את כל הפעולות בו זמנית ומנסה להתעלם מרעשי רקע נוספים…
יכולת הריכוז שלי מאותגרת, בראש שלי רצות מטלות  :
לכתוב, לסדר, לארגן, לשלוח, לענות ל… לא לשכוח…
וכל התסריט הזה קורה בתוך דקה אחת ויש המון כאלו במשך היום !
במחשבה שנייה אולי לא רק אני חווה את תחושת ההפרעה הזאת.
נראה שזאת התקופה הזאת  שבה הפכנו לעבדים של הטכנולוגיה שבאה לחבר אותנו, לעדכן אותנו, לקשר אותנו,
לעשות לנו קל וטוב
אך בוא בזמן הופכת אותנו למכורים שרצים אחרי הזנב של עצמנו , לא מסוגלים למצוא רגע של שקט .
למי שאיבדו שליטה על הזמן והמרחב שלהם.
הרגעים היחידים שאני חווה שקט, שקט מוחלט ומרפא – הם כשאני מתרגלת יוגה.
כשאני מעבירה שיעור יוגה הקסם מתרחש ועובר הלאה ,
כשהאנשים נכנסים לסטודיו אני רואה את טרדות היום שעברו עליהם חרוטות על הפנים ובין הגבות ,
מוטבעות בכתפיים תפוסות ובעורף נוקשה,  שומעת את הרעש שיש להם בראש..
ואז השיעור מתחיל והקמט שבין הגבות נרגע , הכתפיים מרפות , הנשימה מעמיקה והתנועה מתחילה
כשמתרגלים יוגה חווים בפועל את מה שקרוי מיינדפולנס.
תרגול גופני של הימצאות ברגע הזה,
בגוף הזה, בשרירים שעובדים, במגע עם האדמה,
בתחושת האוויר שנכנס לגוף ויוצא ממנו, בעקצוץ של הדם שזורם,
בלב שפועם.
בעולם של אי שקט
תרגול יוגה מהווה אי של שקט
הזדמנות נדירה במהלך היומיום המוטרף של העידן שלנו – להרגיע.
וזה מוביל אותי לאמירה שאני שומעת מדי פעם-
אני היפראקטיבי/ית לא לא מסוגל/ת להיות רגוע/ה , לא מתאים/ה ליוגה…
ועל זה אני יכולה לענות רק – שאי אפשר להקל על הפרעת קשב בעוד רעש.
יוגה זהה לביצוע ריסט למחשב שלנו כשהוא נתקע מעודף פעילות.
מדיטציה – זה ממש לכבות, להוציא מהשקע
ולחבר מחדש.
וזה – תמיד עובד (: