כאבי גב – כשהגוף מדבר את הרגשות

את מתרגלת בקביעות. מחזקת, מגמישה, נושמת. מקפידה על טכניקה נכונה.
ובכל זאת – כאבי גב מופיעים, לפעמים בפתאומיות, בלי סיבה ברורה…
האינסטינקט הראשוני הוא לחפש טעות:
תנועה לא מדויקת, עומס יתר, ישיבה ממושכת.
אבל לא פעם מתברר שעשינו הכול נכון – התרגול מותאם, השרירים פעילים, היציבה טובה,
ובכל זאת – הגב מאותת.
וזוהי הזמנה להתבוננות אחרת.

מהו הגוף הרגשי ?

היוגה רואה בגוף יותר ממבנה אנטומי.
הוא אינו רק שלד, עצבים, שרירים ורצועות – אלא מערכת חיה ורב שכבתית
המושפעת ממחשבות, רגשות וחוויות חיים.
כל זיכרון וכל חוויה משמעותית שעברנו
מוטבעים בגוף.
במובן הזה, הגוף הוא “גוף הרגש” .
מעניין לראות עד כמה השפה עצמה יודעת למקם רגשות בגוף:
אנחנו “נושאות על הכתפיים” אחריות ועומס, חוות הקלה כשמשהו “יורד לנו מהכתפיים”
ומעריכות מי שיש לו “כתפיים רחבות”. אנחנו עומדות “עם הגב לקיר” ברגעי מצוקה,
נפגעות מ“סכין בגב”
ונרגעות כשיש לנו “גב” או “גיבוי”.
אפילו לחץ נחווה כמשהו ש“נושף בעורפנו”.
הביטויים האלה אינם מקריים – הם משקפים הבנה עמוקה שרגשות אינם רק מחשבה,
אלא חוויה גופנית ממשית,
שמורגשת בכתפיים, בצוואר ובגב.

ההיבט הרגשי של כאבי גב

הגב, קשור לנשיאה: אחריות, עומס, ציפיות, מתחים ממושכים.
כשאנחנו חוות כאב, ייתכן שהמקור אינו רק מכני.
לעיתים זהו ביטוי פיזי של לחץ מתמשך, של החזקה פנימית שלא קיבלה מרחב.
מחקרים עדכניים מצביעים על קשר מובהק בין סטרס נפשי לבין הופעה והחמרה של כאבי גב תחתון כרוניים,
ומראים שטיפולים המשלבים גוף־נפש מסייעים בהפחתת כאב ושיפור תפקוד.
ניתן לעיין למשל בסקירה שפורסמה ב-PubMed על הקשר בין לחץ פסיכולוגי לכאב גב כרוני:
המשמעות אינה שכל כאב הוא “רגשי”, אלא שהמערכת כולה פועלת כמכלול.

יוגה שיקומית – להאט כדי לשמוע

יוגה שיקומית ויוגה תרפיה מציעות גישה שונה מהמודל הפיזיותרפי של
“לחזק / להגמיש ולחזור לשגרה”.
הן מזמינות גם האטה. שהייה.
הקשבה מיקרוסקופית.
במקום לשאול רק “איך נחזק את הזוקפים?”, נשאל גם:
איפה אני נאחזת?
מה מבקש ריכוך?
איזו תמיכה חסרה לי – פיזית או רגשית?
בתרגול שיקומי, תנוחה הנתמכת בעזרים פשוטים יכולה להפוך למרחב גילוי.
כשאני שוהה בגב התחתון עם תמיכה רכה,
כשאני מאפשרת לנשימה להתרחב בלי מאמץ –
אני מתחילה להרגיש לא רק את השרירים,
אלא את הצרכים שלי:
צורך בביטחון.
צורך במנוחה.
צורך בהכרה.
צורך בהפחתת עומס…
לעיתים זהו עומס או חוויות מודחקות המלוות אותנו שנים רבות,
ורק עכשיו מתפרצות בהתקפי כאב אקוטיים.
על כן נוצר הצורך בהאטה.
האטה זו אינה ויתור על “עבודה”,
אלא העמקה שלה.

מה יושב על הגב?

כאשר כאבי גב אינם מגיבים לפיזיותרפיה,
לעיסויים או לשינויים ארגונומיים – ייתכן שכדאי להרחיב את השאלות:
מתי התחיל הכאב?
מה התרחש בחיי באותה תקופה?
איזה עומס אני נושאת לבד?
מה הכאב מאפשר לי –
לעצור, לבקש עזרה, להציב גבול?
והשאלה הקשה מכולן –
מה אני מרוויחה מכאבי הגב שלי?
השאלות הללו הן שער להתבוננות עצמית.
לעיתים קשה להגיע לשכבות הללו לבד,
וליווי מקצועי ביוגה תרפיה או בעבודה גוף־נפש יכול לסייע לפגוש את העומק הזה בבטחה.

ריפוי כהיכרות

הריפוי אינו תמיד “היעלמות מיידית” של כאב.
לעיתים הוא שינוי ביחסים עם הגוף.
כשהגב מפסיק להיות אויב ומתחיל להיות חלק ממני – משהו משתנה.
מתוך היכרות עמוקה עם הצרכים שלנו,
מתוך הסכמה להקשיב לפני שמתקנים,
מתאפשר תהליך עדין של ריפוי.
לא ככיבוי סימפטום בלבד,
אלא כהתארגנות מחודשת של המערכת כולה.

כאב כקריאה להקשבה

כאבי גב אינם רק תקלה שיש לתקן, אלא לעיתים קריאה להאט או לעצור,
להקשיב ולפגוש את עצמנו בעומק רב יותר.
כשהתנועה החיצונית פוגשת התבוננות פנימית,
וכשיוגה שיקומית ויוגה תרפיה
מחברות בין גוף לרגש,
נפתח מרחב שבו לא רק הגב מתרכך –
גם אנחנו.
וכשאנחנו מסכימות לעבור דרך השער הזה,
הגוף הופך למורה.

מצאת בפוסט זה ערך? אשמח שתשתף/י חבר/ה שהפוסט עשוי לעזור גם להם.
תגובה לפוסט – תשמח אותי מאוד (:
יכול להיות שתמצא/י עניין גם בפוסטים הבאים :

מהם התרגילים שעוזרים לכאבי גב תחתון ?
חמישה תרגילי “עזרה ראשונה” לכאבי גב תחתון
למה כל מה שעשית עד כה – לא עזר לכאבי הגב שלך ?

כל הזכויות שמורות  ©  מירי כהן גולדרייך