תגיות: יוגה שיקומית

את מתרגלת בקביעות. מחזקת, מגמישה, נושמת. מקפידה על טכניקה נכונה. ובכל זאת – כאבי גב מופיעים, לפעמים בפתאומיות, בלי סיבה ברורה… האינסטינקט הראשוני הוא לחפש טעות: תנועה לא מדויקת, עומס יתר, ישיבה ממושכת. אבל לא פעם מתברר שעשינו הכול נכון

גיל המעבר הוא שלב שבו הגוף משנה קצב ומבנה, אחת התופעות הכרוכות בשינוי המבנה בשלב הזה היא אוסטאופורוזיס. המילה עצמה עטופה בהפחדה: אם לא תעשי אימוני כוח אינטנסיביים, אם לא תילחמי בירידה בצפיפות העצם  – תתפוררי. אבל הגוף לא מבקש

מספר שנים לאחר המנופאוזה כבר אי אפשר להדחיק את זה… הגוף משתנה, הקצב אחר, ההתאוששות מפציעות ואפילו סתם וירוס איטית יותר, עומסים שפעם עברו “על הדרך” כבר לא מתקבלים כמובן מאליו. אבל התודעה – או אולי נכון יותר לומר, התודעה

כושר גופני מול כשירות תפקודית — למה חשוב להבין את ההבדל? אפשר להיות בכושר שיא – אבל אם אין לכם טווחי תנועה , הגוף שלכם סובל ! רבים רצים קילומטרים, רוכבים בשטח, מתמידים בחדר הכושר, אך חווים כאבים, נוקשות ומגבלות

מי שסובל מבלט או פריצת דיסק, מכיר את התחושה שבגב שלו מונח מוקש ושאין לדעת מתי יופעל…זוהי הרגשה מתסכלת ואפילו מפחידה – לא לדעת  מתי את/ה עלול “לדרוך על המוקש” ולצאת משיעור תנועה עם גב כואב. מצב זה לעיתים מרחיק

רצפת האגן – הנה הרצפה המדוברת ביותר בעולמות היוגה, הפילטיס, התנועה והספורט. כמעט בכל שיעור שכרוך בפעילות גופנית, תשמעו את המדריכה מזכירה לאסוף את קבוצת השרירים הנ”ל, ובכל זאת, גם אחרי שנים של השקעה בתרגול  ייעודי לחיזוק רצפת האגן, נשים

חולשה, עייפות, כאבים בגוף ובלב, עצב, קשיי נשימה, קשיי עיכול, הפרעות שינה, התקפי חרדה, כל אלו סימפטומים שמלווים כרגע את כולנו. כל המערכות של הגוף נפש זועקות את המלחמה שברקע .  בכל יום אנו נכנסות לסטודיו עם שלל הסימפטומים השונים

“אין לי שיווי משקל” הנה הצהרה שאני שומעת    מהמון אנשים וחלק אף מחזקים ומוסיפים: גם לאמא או אבא  שלי לא היה שיווי משקל / מילדות אני ככה /  זה עניין גנטי. מעבר לכל מה שייכתב פה אדגיש את השורה

עובדה ידועה היא שאורח חיים יושבני יוצר תשתית שגורמת לכאבי גב , הקרנת כאבים לרגליים וסיאטיקה. ידוע גם שההמלצה הגורפת למניעת כאבים אלו היא “לעשות ספורט” אז עשית ספורט והגב התחיל לכאוב אפילו יותר – למה? ובעיקר מה יעזור –